ת"פ 18957-11-20

תקציר

פסק הדין דן בעונש למי שנמצא אשם בהחזקת נשק שלא כדין. השופט מתווה את העקרונות המנחים את חומרת העונש כאמור בסעיפים 40ב ו-40ג לחוק העונשין, תוך הדגשת הצורך בביטוי עונשי המרתיע מפני החזקת נשק, נוכח הפוטנציאל שלו להסלים את האלימות העבריינית וגל האלימות הגובר בחברה בימים אלה. השופט בוחן את נסיבות העבירה, לרבות היעדר רישיון נשק על ידי הנאשם והקלות בה השיגו את הנשק, שהוקלו מעט בשל היעדר תחמושת. הם מביאים בחשבון גם את המגמה האחרונה להחמרת הענישה בעבירות נשק ואת תיקוני החקיקה המשקפים זאת. טווח הענישה ההולם נקבע בין 12 ל-30 חודשי מאסר. לאחר מכן, השופט בוחן נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, מכיר בקבלת האחריות והבעת החרטה של הנאשם תוך ציון היעדר עבר פלילי טרם אירוע זה. עם זאת, הם סותרים זאת בכך שהנאשם הפר את תנאי מעצר הבית והתחזות לאדם אחר במהלך היתקלות במחסום משטרתי, דבר המעיד על היעדר חרטה אמיתית. השופט חולק על המלצת שירות המבחן לעבודות שירות, וסבור כי היא אינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירה. מסקנתם היא כי עונש של 13 חודשי מאסר, לצד שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,500 שקל, הוא ראוי. כמו כן נדרש הנאשם לחלט את הנשק. השופט מדגיש כי גזר הדין נועד לשמש הרתעה, נוכח החומרה הרבה הטמונה בעבירות נשק. לבסוף, לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.