בג"צ 69/81

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקיותה של חקיקת מס חדשה שהטיל הממשל הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים של יהודה, שומרון ורצועת עזה, ובפרט בנוגע למס הבלו (המכונה גם מס ערך מוסף או מע"מ). העותרים, תושבים ובעלי עסקים באזורים אלה, ערערו על הטלת המס בטענה כי הוא מנוגד למשפט הבינלאומי המנהגי, ובפרט להוראות תקנות האג. הם טענו כי על רשויות הצבא לקיים את החוקים המקומיים הקיימים, אלא אם כן הדבר נחוץ לחלוטין כדי לשנותם, וכי מיסים חדשים מותרים רק לצרכים צבאיים ישירים. בית המשפט התווה את מסגרת הממשל הצבאי בשטחים אלה, ואפיין את הממשל הישראלי כזמני ואת סמכותו כוללת ממשל ריכוזי בעת שליטה אפקטיבית. פסק הדין מדגיש כי למרות שהמשפט הבינלאומי המנהגי, המיוצג בתקנות האג, מחייב את הכוחות הכובשים לכבד את הדינים הקיימים בשטחים כבושים, הוא מאפשר שינויים המונעים מצורכי הסדר והביטחון הציבוריים. בית המשפט לא מצא כלל קונקרטי ומקיף במשפט הבינלאומי האוסר על יצירת מיסים חדשים תחת ממשל צבאי אם שינויים כאלה היו מוצדקים כדי לשמור על היציבות הכלכלית ועל רווחת הציבור. התלות ההדדית הכלכלית שהתפתחה בין ישראל לשטחים הכבושים חייבה צעדים פיסקליים דומים כדי למנוע עקירה כלכלית – מה שהוביל להנהגת מע"מ כצורך מעשי. למרות שהכיר בקשרים הכלכליים הסבוכים ובשיבושים האפשריים ללא רפורמות מיסוי כאלה, דחה בית המשפט את העתירות, ואישר את הבסיס המשפטי ואת הצורך ביישום המע"מ באזורים הכבושים, תוך איזון בין שיקולים הומניטריים לבין צרכים ביטחוניים. לפיכך, היא אישרה את סמכותו של הממשל הצבאי לבצע שינויים פיסקליים כאלה.