ת"א 16357-04-15

תקציר

פסק הדין דן בזכויות הנתבעים להחזיק במקרקעין בהם הם מחזיקים מכוח חוק המקרקעין תשכ"ט-1969. לבעל הקרקע הזכות לדרוש את מסירת הקרקע מהנתבעים, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להוכיח את זכויותיהם להחזיק בקרקע. פסק הדין מפרט את סוגי ההיתרים השונים לשימוש בקרקע, לרבות הרשאה מפורשת ומשתמעת, ומגיע למסקנה כי לנתבעים הייתה סמכות משתמעת להשתמש בקרקע, הניתנת לביטול בכל עת. הרשאה זו בטלה עם הגשת התביעה. לפיכך, אין לנתבעים זכות להחזיק במקרקעין ועליהם להסתלק ממנה. עוד קבע השופט כי תביעת התובע לדמי שימוש ראויים אינה תקפה, שכן הנתבעים החזיקו בקרקע על סמך רישיון מכללא ולא פלשו על הקרקע. התובע גם אינו יכול לתבוע הפסד כספי מהנתבעים בגין התקופה בה החזיקו בקרקע, שכן הבעלים לא נקטו פעולה קודם לכן. הנתבעים מצווים לפנות את המקרקעין, לרבות חנות ומחסן, ולהחזירם לתובע עד ליום 1.9.17. התביעה לדמי שימוש נאותים נדחית, וניתנת לתובע רשות להמשיך ולנקוט בהליכים משפטיים בגין נזקים שנגרמו לו ממועד הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל. בנוסף, הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.