ת"צ 1264-11-13

תקציר

תביעה ייצוגית הוגשה נגד רשות מקומית, בטענה שגבתה תשלום יתר מאזרחים בארנונה, בכך שגבתה תשלום על מ"ר לא שלם כארנונה. המבקשים ביקשו מבית המשפט לאשר תביעה ייצוגית זו וביקשו פיצוי בגין תשלומי היתר. עם זאת, לפני שבית המשפט הספיק להכריע בבקשה, הוציאה הרשות המקומית הודעת פיטורים, לפיה הפסיקה את גביית המסים הבלתי חוקית ותחזיר את תשלומי היתר. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית מאחת העילות ודחה אותה באחרת. בעקבות פסק דין שאישר את בקשת המבקשים לסגת מהעילה השנייה ובהתחשב בהודעת הסיום של המשיב לגבי הראשונה, ביקשו המבקשים שכר של 20,000 ₪ ו-100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. מנגד, טען המשיב כי אין לפסוק שכר טרחה או שכר טרחה מאחר שהבקשה לא היטיבה עם חברי הקבוצה, והפסקת עיגול השטחים החלה לפני הגשת הבקשה. לחילופין, הציע המשיב שיעור נמוך יותר של שכר טרחה ושכר טרחה, בהתבסס על גביית היתר בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. בית המשפט שקל את הדינים הרלוונטיים הנוגעים לתביעות ייצוגיות ואת הקריטריונים לפסיקת שכר טרחת עורך דין. היא הגיעה למסקנה כי בעוד שהבקשה תרמה להשגת האינטרס האינהרנטי של הפסקת גביית המס הבלתי חוקית, הסיכון והטרחה שנגרמו למבקשים ולבאי כוחם הופחתו בשל טענות דומות קודמות. כן נלקחו בחשבון חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית, טובת ההנאה שהביאה לחברי הקבוצה והתנהלות המשיב. בסופו של דבר, פסק בית המשפט למבקשים שכר טרחה בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 29,500 ₪, ומצא קשר סיבתי בין הבקשה לבין הפסקת הליכי הגבייה הבלתי חוקיים על ידי המשיב. החלטת בית המשפט נועדה לעודד תובענות ייצוגיות ראויות לשבח תוך התחשבות בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה.