ע"א 6433/00

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור מכמה טעמים. ראשית, חלק גדול מטענות המערער נדחות בשל טיבן המאוחר, שכן היה עליהן מיד עם היוודע המערער עליהן. שנית, בית המשפט העליון לא יעסוק בטענות הנוגעות להחלטות פרוצדורליות של בית המשפט המחוזי שלא הוצגו מלכתחילה בפני בית המשפט המחוזי עצמו. שלישית, גם לגופם, חוסר הנוחות של המערער מהחלטותיו הפרוצדורליות של בית המשפט המחוזי אינו מצביע על הטיה כלשהי כלפיהם. דרך הפעולה הראויה הייתה לערער על החלטות אלה ישירות, במקום לטעון לפסולות. בנוסף, ניהול דבריו של עורך דין, שחרגו לכאורה מקו הדיון, על ידי בית המשפט, אינו מרמז על משוא פנים כלפי מי מהצדדים. פסק הדין מדגיש כי עצם ההיכרות בין השופט לבין מי מהצדדים המעורבים אינה מהווה עילה תקפה לפסילה, שכן היא אינה מצביעה באופן אוטומטי על נטייה או משוא פנים. הדבר נכון במיוחד כאשר קהילת עורכי הדין העוסקים בתחום מסוים מצומצמת, ושופטים, מתוקף מומחיותם, עשויים להכיר את האנשים המעורבים. במקרה דנן, המערערת לא הצליחה להוכיח כי היכרותו של בית המשפט עם עורך דין מעורב העלתה חשש לגיטימי להטיה כלפי המשיב. מטעמים אלה, בין היתר שצוינו, הערעור נדחה. החלטה זו התקבלה על ידי השופט תיאודור אור היום, 30 בנובמבר 2000.