ע"א 613/77

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על רישום זכויות חכירה בשכונה חרדית. המערערים, שומרי תורה ומצוות המתגוררים בבתים שרכשו מהמשיבה הראשונה, ביקשו לרשום את זכויותיהם כחוכרים בטאבו. עם זאת, המשיב התנגד לכך, בנימוק של אי עמידת המערערים בתקנות מסוימות שהותוו בחוזי הרכישה שלהם, אשר הכתיבו אורח חיים התואם את ערכי החרדים. תקנות אלה כללו הוראות על ביגוד, תספורות, איסורים על האזנה לזמרות והגבלות על חברויות וירושה. העניין הובא תחילה לבית משפט השלום, אשר הורה למשיב לרשום את זכויות המערערים. המשיב ערער על צו זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור על הרישום אך גם קבע כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתוקפן של ההוראות והתקנות החוזיות. הערעור בפני בית המשפט העליון התמקד בשאלת סמכות זו. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה את ערעור המערערים והחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי לבית משפט השלום לא הייתה סמכות לדון בעתירה בדבר תוקפן של ההוראות והתקנות החוזיות, שכן הן לא נגעו להחזקה או לשימוש במקרקעין. לדברי בית המשפט, הוראות אלה היו נפרדות מהנושא העיקרי של הרישום ונפלו בסמכותו של בית המשפט המחוזי. השופט עציוני הדגיש כי המחלוקת שביסודה נגעה לזכויות הרישום וכי תוקפן של התקנות הוא סוגיה מקדמית להכרעתו של בית המשפט המחוזי כעניין נגרר. הערעור נדחה, והתיק הוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים.