ת"פ 3721-12-14

תקציר

הנאשם, קטין ללא ניסיון נהיגה ורישיון, הורשע מעבר לספק סביר בהריגה בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם היה בעל היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה, שהוא נטילת סיכון בלתי סביר מתוך אדישות לסבירות לפגיעה בחיי אדם. טענתו של הנאשם בדבר פחד מהמשטרה כהצדקה נדחתה, שכן אין בה כדי לשלול את מודעותו למסוכנות ולתוצאות מעשיו. השופט דחה את טענות הנאשם כי גורמים חיצוניים כגון אורות הניידת, תנאי הדרך וצמיג פגום גרמו לתאונה. במקום זאת, הסיבה העיקרית הייתה נהיגתו הפזיזה והבלתי מורשית של הנאשם במהירות גבוהה מאוד, תוך הפגנת זלזול בוטה בבטיחות. מצב זה החמיר בשל החלטתו להימלט מניידת משטרה, ללא הכישורים והניסיון לעשות זאת בבטחה. השופטת גם דחתה את הטענה כי משכו הקצר של האירוע לא הותיר לנאשם זמן לגבש את היסוד הנפשי הנדרש, והדגישה כי מעשיו לאורך האירוע היו מודעים ומודעים לתוצאות הקטלניות האפשריות. עוד ציין השופט כי מעשיו של הנאשם נופלים בגדר מקרים דומים בפסיקה, שכללו נהיגה פרועה ומרדפים משטרתיים שהסתיימו בהרוגים. באשר לטענת הנאשם כי העבירה של גרימת מוות ברשלנות מתאימה יותר, הדגישה השופטת כי עובדות המקרה מלמדות בבירור על מודעותו של הנאשם למעשיו ולתוצאותיהם, ולכן עבירת הריגה מתאימה יותר. לבסוף, השופט מצא את הנאשם אשם במספר עבירות תנועה נוספות, בהן נהיגה ללא רישיון וביטוח, סטייה מהנתיב, מהירות מופרזת, נהיגה קלה הגורמת לפציעה, אי ציות לשוטר והפרעה לשוטר. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 10.11.2016.