בש"פ 5610/06

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהתירה למשטרה לעכב את המערערת אם לא התייצבה לחקירה בחשד להסתה לגזענות ולאלימות או לטרור. החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתבססת על הטענה כי כל מי שזומן לחקירת משטרה צריך להגיע, וסירובו של המערער עלול להביא לשיבוש החקירה. בערעור נטען כי מדובר בפגיעה בזכויותיו החוקתיות של המערער לכבוד ולחירות. עם זאת, דרישת החשד הסביר למעצר לפני הגשת כתב אישום, כמפורט בסעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מתקיימת במקרה זה בשל אופי הודעותיו של המערער. החלטת בית משפט השלום, שלא מצא חשד סביר, אינה נכונה אפוא. אף שבתי המשפט אינם צריכים להתעמק לגופו של עניין בשלב זה, הדברים שיוחסו למערערת מעלים חשד סביר לביצוע העבירות הנטענות, המצדיקים מעצר אם לא תגיע לחקירה מרצונה. מסקנה זו אינה מעידה על אשמה או על נחיצות במעצר, אלא מאפשרת את המשך החקירה. טענת המערערת כי התייצבות לחקירה נוגדת את מצפונה, המבוססת על פסיקה של בית דין דתי, אינה משכנעת ואינה יכולה לגבור על חוקי המדינה. לפיכך, הערעור נדחה, ולמערערת יש אפשרות להגיע לחקירה או לעמוד בפני מעצר אם לא תעשה כן.