בג"צ 8252/15

תקציר

העותר, שהורשע בעבירות ביטחון ונידון למאסר, פנה לבית המשפט בבקשה לבחון מחדש את החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים להטיל עליו עונש של 9.5 שנות מאסר. העותר טען כי חומרת העונש אינה מידתית ביחס לעבירה וביקש להפחיתו. בית המשפט הכיר בכך שהתערבותו במקרים כאלה מוגבלת לנסיבות חריגות, כגון חריגה מסמכות, הפרות חוק או הצורך בעשיית צדק. בית המשפט לא מצא עילה משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים, שהתבססה על עקרונות מבוססים של ביטול הפחתת עונשם של עבריינים המבצעים עבירות חדשות בתקופת מבחן. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההרתעה ומיצוי הדין עם אנשים בגין הפרת האמון שניתן בהם. זאת ועוד, בית המשפט הצבאי לערעורים שקל את מכלול הנסיבות הרלוונטיות למתן החלטתו, לרבות שיקולים מקלים, והפעיל את שיקול דעתו כראוי. בית המשפט אמנם הכיר בטיעוני העותר לענישה מתונה יותר, אך הדגיש כי העותר כבר קיבל הזדמנות ייחודית לקצר את עונשו וביצע במהרה עבירות ביטחון חדשות. על יסוד שיקולים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי לא יתערב בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים ודחה את העתירה, תוך הדגשת תפקידו המצומצם של בית המשפט העליון במקרים כאלה. השופטת א' חיות והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם ההחלטה.