ה"פ 50755-11-11

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותו של הסכם בין עירייה לחברה בשם לנדקו. במסגרת ההסכם, המכונה "חוזה תשתיות ופיתוח לשלושת המתחמים", ביצעה לנדקו עבודות פיתוח בתמורה לוויתור העירייה על היטלי פיתוח. בית המשפט קובע כי הסכם זה אינו תקף ומבוטל משום שהוא נוגד את עקרונות המשפט המנהלי. בפסק הדין מודגש כי על העירייה מוטלת החובה לגבות היטלי פיתוח ולבצע עבודות פיתוח בהתאם לחוקים ולתקנות המסדירים מינהל תקין, לרבות יציאה למכרזים לביצוע עבודות. פסק הדין בתיק, המכונה פסק הדין בעניין דירות יוקרה, חל רטרואקטיבית על ההסכם, שנחתם בשנת 2000, למעלה מעשר שנים לפני מתן פסק הדין. פסק הדין דן גם בהיבטים פרוצדורליים הקשורים לזכותה של העירייה להעלות את טענת אי החוקיות ופוסק לטובת העירייה. יתר על כן, בית המשפט מסרב להורות על קיום ההסכם, שכן הדבר יחייב את בית המשפט לבצע מעשה בלתי חוקי. במקום זאת, השופט מעניק ללנדקו רשות לתבוע סעד כספי לאחר ההכרזה על בטלות ההסכם. הסעדים הזמניים שניתנו בעבר לצדדים מבוטלים אף הם, אך יישארו בתוקף למשך 30 יום לאחר מתן פסק הדין כדי להימנע מכפיפות בית המשפט העליון למעשה. לבסוף, השופט מחליט שלא להורות על הוצאות, בהתחשב בהיסטוריית ההתדיינות הקודמת בין הצדדים.