ת"א 42162-01-12

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב מספר סוגיות הקשורות לסכסוך שכנות בין שתי קבוצות שכנים בנוגע למגרש משותף. המחלוקת העיקרית היא האם הסכימו הנתבעים להגביל את אפשרויות הבנייה שלהם במגרש שרכשו, הסמוך לנכס של התובעים. התובעים, שהיו בעלי בעלות חלקית על המגרש, טענו כי הנתבעים, שרכשו את יתרת המגרש, הסכימו לפעול על פי תוכנית בנייה ספציפית הכוללת הגבלות על גובה המבנים ומיקומם. הנתבעים הכחישו טענה זו וטענו כי אין בכוונתם להגביל את זכויות הבנייה שלהם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעים אכן הסכימו לתוכנית הבנייה כפי שתוארה על ידי התובעים. תכנית זו, עליה חתמו הנתבעים, התוותה את מיקומם של הבתים העתידיים ופירטה את רמות הגובה. בית המשפט הדגיש כי מצופה מאנשים להבין את תוכנם של המסמכים עליהם הם חותמים, והנאשמים, בהיותם יודעים קרוא וכתוב ומיוצגים על ידי עורכי דין, נדרשו לתת דין וחשבון על ההתחייבויות שנטלו על עצמם. בנוסף, התובעות, בהן שופטת מכהנת (תובעת 6), האשימו את הנתבעים בשליחת תלונה מכפישה אודותיה לנציב תלונות הציבור. הנתבעים טענו כי פעלו בתום לב, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מעשיהם הונעו מתוך רצון לפגוע בשמו הטוב של התובע ולהפעיל לחץ בסכסוך השכנים המתמשך. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים השמיצו את התובעת 6 והורה להם לשלם לה פיצוי בסך 40,000 ₪. עוד האשימו התובעים את הנתבעים בפגיעה מכוונת ברכושם וביצירת מטרדים, כגון חיתוך צינורות מים ופיזור עכברים בסמוך לרכושם. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה בשל חוסר ראיות. מנגד, בית המשפט מצא את הנתבעים אחראים להקמת לול ואירוח קרבות תרנגולים בסמוך למגורי התובעים, תוך גרימת מטרד ועוגמת נפש. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעים 3 ו-4, שהתגוררו בסמוך ללול, סך של 10,000 ₪ כל אחד בגין עוגמת נפש. כמו כן, בית המשפט קבע כי על הנתבעים לדבוק בתכנית הבנייה המוסכמת (נ/3) והורה לרשם המקרקעין לציין פסק דין זה ואת קיומה של נ/3 כמסמך שאושר על ידי בעלי הקרקע. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סכומים שונים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 33,000 ₪. בית המשפט דחה את תביעתם שכנגד של הנתבעים, אשר ביקשו סעד הצהרתי בדבר זכותם לבנות על פי תכניותיהם ודרישות אחרות הקשורות למגרש המשותף.