ת"א 13411-07-10

תקציר

המבקשים והמשיב ניהלו סכסוך משפטי סביב הסכם שכירות וחלוקת רווחים שנחתם בשנת 1993, אשר כלל סעיף בוררות. המבקשים ביקשו לעכב את ההליכים בבית המשפט ולהעביר את הסכסוך לבורר כמפורט בהסכם. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק שהמבקשים אינם עומדים בדרישות חוק הבוררות. באופן ספציפי, המבקשים לא הפגינו נכונות פעילה לפנות לבוררות; הם לא מינו בורר חלופי לאחר שהבורר שהוסכם עליו סירב לכהן. זאת ועוד, המבקשים לא ביקשו עיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה. כתב ההגנה שלהם והשתתפותם בהליכי קדם משפט מרובים הצביעו על הסכמה משתמעת לוותר על תביעת הבוררות. בית המשפט הדגיש כי הבקשה הוגשה באיחור מופרז – שנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה לראשונה לבית המשפט, ולאחר שהמשיבים הגישו את כתב ההגנה. בנוסף, הצהרותיהם של המבקשים עצמם הכירו בסמכותו של בית המשפט, מה שמעיד עוד יותר על חוסר שקידה בפנייה לבוררות. משכך, קבע בית המשפט כי לא התקיימו התנאים לעיכוב הליכים, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪.