עת"מ 19410-08-15

תקציר

העותר, מבקש קבלה ללשכת עורכי הדין, הורשע במספר עבירות חמורות ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר על תנאי. החלטת לשכת עורכי הדין שלא לקבלו כעת הייתה סבירה ומידתית, נוכח סמיכות מועדי ההרשעה וגזר הדין למועד בקשתו, ואופי עבירותיו, שכללו זיוף ראיות וניסיון להטעות את בית המשפט. התנהגות זו הצביעה על חוסר יושרה וכבוד לשלטון החוק, דבר המקשה על מתן אמון בעותר כעורך דין עתידי. עם זאת, החלק בהחלטת לשכת עורכי הדין שדחה את האפשרות להגיש בקשה חדשה לחמש שנים לאחר תום תקופת המבחן היה בלתי סביר ובלתי מידתי. שיהוי ממושך זה היה מופרז, במיוחד בהתחשב בזמן שכבר חלף מאז החלטתה הראשונית של לשכת עורכי הדין שלא לקבל את העותר, ובחובתה של לשכת עורכי הדין לבחון מחדש מעת לעת את החלטותיה. יתר על כן, לשכת עורכי הדין לא הציגה קריטריון מסודר לקביעת התקופה שבה אדם שהורשע לא יכול היה להגיש בקשה חוזרת לקבלה. לפיכך, החליט בית המשפט כי העותר יוכל להגיש בקשה חדשה שנתיים לאחר תום תקופת המבחן, קרי מיום 31.12.2018 ואילך. פסק הדין לא הביע דעה לגופה של כל בקשה עתידית. העתירה התקבלה חלקית, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.