עפ"ג 47817-04-18

תקציר

ערכאת הערעור דחתה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא שהרשיע את המערער בזיוף. הכרעת הדין התבססה על ראיות ישירות ונסיבתיות כאחד, לרבות עדותו המהימנה של עד ראייה של בוחן, ועדותו הבלתי סבירה של המערער עצמו. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של בית משפט קמא. זאת ועוד, נדחו גם טענותיו של המערער כי הרשעתו התבססה על ראיות נסיבתיות בלבד וכי נפלו מחדלי חקירה. הגם שלתביעה שיקול דעת להציע הסדר מותנה, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב שלא לעשות כן במקרה זה הייתה סבירה, שכן המערער לא הודה ולא הביע חרטה. גם השוואתו של המערער למקרים אחרים בעלי עבירות דומות, בהם נקבעו הסדרים מותנים, נמצאה בלתי משכנעת. לבסוף, לא הייתה הצדקה לבטל את ההרשעה, שכן המערער לא הוכיח כי הדבר יפגע בסיכוייו התעסוקתיים. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית משפט קמא התקבל.