על"ע 1971/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הליך משמעתי נגד עורך דין שהואשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מצא את המערער אשם במספר עבירות הקשורות לטיפול לקוי בכספי לקוח. על פי התביעה, עורך הדין לא יידע את מרשו על הסדר שהושג בעניינם וזייף את חתימותיהם על שטרי הפשרה. הוא גם פדה את הצ'קים שהתקבלו עבור הלקוח ללא ידיעתו ולא העביר לו את מלוא הסכום. בנוסף, עורך הדין הנפיק ללקוח שיקים שהוחזרו בשל מחסור בכספים. בית הדין המשמעתי הרשיע את עורך הדין בעבירות אלה וגזר עליו שישה חודשי השעיה ותשלום פיצויים בסך 6,000 שקל למתלונן. עם זאת, בית הדין המשמעתי הארצי, בערעור, האריך את תקופת ההשעיה לעשרה חודשים תוך השארת יתרת העונש על כנה. המערער טען כי פסק הדין נעדר הנמקה, ערער על ההרשעה על סמך עדותו של הלקוח, וטען כי בתי המשפט להלן טעו בהטלת נטל ההוכחה. השופטת מ' נאור, בהסכמת השופט א' רובינשטיין והשופט י' אלון, דחתה את הערעור ואישרה את הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין המשמעתי הארצי. פסק הדין הדגיש את החריגות שבהתערבות בקביעות עובדתיות ובהערכות מהימנות של הערכאות הנמוכות, ובמקרה זה אין בטענות המערער כדי להצדיק התערבות כזו. בית המשפט דחה גם את טענותיה האחרות של המערערת בדבר היעדר הנמקה וחלוקת נטל ההוכחה. נוכח חומרת העבירות והצורך לשמור על כבודו של מקצוע עריכת הדין, נדחה הערעור, וגזר הדין המקורי הותר על כנו.