תא"מ 54284-05-11

תקציר

התובעת, חברה המוכרת מוצרי מזון, הגישה שתי תביעות נגד שני נתבעים בגין אי תשלום חובות בסך 83,220 ₪. החוב הראשון בסך 72,551 ₪ נבע מהסכם פירעון חוב שנחתם בין התובעת לבין הנתבע 1, אשר הנתבע 3 ערב לו אישית. החוב השני בסך 10,669 ₪ בגין אספקת סחורה לנאשם 2, המובטח בשטר חוב חתום על ידי נאשם 3. הנתבעים התנגדו לשתי התביעות בטענה כי חתימותיהן זויפו, וכי נפל כשל בתמורה בשל סחורה פגומה שסופקה על ידי התובעת. עוד טענו כי חלק מהשיקים שהציגה התובעת לא נחתמו על ידם. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים חתמו על המסמכים המדוברים וכי לא היה זיוף או מחדל תמורה. השופטת ביססה החלטה זו על עדותו המהימנה של עד התביעה, על טענותיהם הבלתי הגיוניות של הנתבעים ועל ראיות נוספות התומכות בגרסתו של התובע לאירועים. הנתבעים 1, 2 ו-3 חויבו לשלם לתובע 20,151 ₪ בגין החוב הראשון, והנתבע 3 חויב לשלם 10,669 ₪ בגין החוב השני, שני סכומים שיוגדלו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד התביעה המקורית ועד לתשלום. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות, ו-3,000 ₪ לאוצר המדינה בגין הפרת צו בית משפט. לבסוף, קבע בית המשפט כי הליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבעים יכולים להמשיך ולגבות את יתרת החוב.