ע"א 58222-10-24

תקציר

ערעורו של המערער, אשר הוצא נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת, מתקבל. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי פרסום הקלטות מהגן, בו עובדים המשיבים, אינו מהווה הטרדה מאיימת. השופטת מתחה ביקורת על טיפולו של בית משפט קמא בפרסום פוסט נפרד של המערער בפייסבוק, שבית המשפט ראה בו איום בהטרדה. השופטת טענה כי בית משפט קמא לא ניהל דיון ממצה בסוגיה ולא קבע האם מדובר במצב קיצוני וחריג המצדיק הוצאת צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת (מניעת הטרדה מאיימת). כמו כן, הדגישה השופטת כי אין להשתמש בחוק כדי לעקוף הליכים לפי חוק איסור לשון הרע, שהוא הערכאה המשפטית המתאימה לתביעות לשון הרע. נוכח הליקויים בנימוקיו של בית משפט קמא ואופיו הבלתי מוגבל של צו המניעה, פסק השופט לטובת המערער וביטל את הצו. המשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, למעט המשיבה מס' 3, שהציעה להסדיר את העניין ללא צווי בית משפט.