עת"מ 26675-02-16

תקציר

בן 42, אב לשני ילדים קטנים, עתר לביטול החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, שאסר עליו לעבוד שעות נוספות במקביל להתמחות כעורך דין. העותר ביקש לעבוד בסך הכל 80 שעות שבועיות, המתחלקות בין התמחותו לבין עבודתו הנוכחית במפעל המכתשים. הלשכה, המפקחת על ההתמחות, הזהירה אותו כי הסיכויים לאשר את בקשתו קלושים, שכן בדרך כלל היא אינה מאשרת עבודה נוספת העולה על 15 שעות שבועיות. לאחר שימוע פסק הוועד המרכזי נגד בקשת העותר, והכיר רק במחצית מתקופת ההתמחות שלו. העותר טען כי החלטת הלשכה נפלה פגם, לא שקלה את נסיבותיו החריגות ולא נומקה כראוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הלשכה פעלה באופן סביר ומידתי, בהתחשב בשעות העבודה החריגות של העותרת ובצורך לשמור על איכות עבודה סבירה ולהגן על האינטרס הציבורי. הלשכה הכירה גם במחצית מתקופת ההתמחות של העותר, למרות השיהוי בהיענות לבקשתו. יתר על כן, ניתן היה להבחין בין הפסיקה אליה התייחס העותר לבין עניינו שלו. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה, הורה לעותרת לכסות את הוצאות הלשכה, והכיר בתוקפה של החלטת הלשכה.