ע"פ 72287/04

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת להסדר טיעון שלא אושר על ידי בית משפט קמא בשל חשש מהתנהגותו האלימה של הנאשם כלפי אשתו, כפי שתואר בתסקיר מבחן שלילי. הדו"ח מפרט שורה של אירועים אלימים, המצביעים על רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת מהנאשם, לצד הכחשתו את חומרת מעשיו וחוסר תובנה. החלטתו של בית משפט קמא לסטות מהסדר הטיעון, שהטיל עליו עונש מאסר, הייתה מוצדקת על יסוד חששות אלה והצורך להגן על הציבור. החלטה זו הושפעה גם מתמיכתה הראשונית של התביעה בהסדר הטיעון, למרות ממצאים שליליים, שבית המשפט ראה בהם פגם משמעותי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הנסיבות, הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא ולא מצאה עילה להתערב. הם הדגישו כי בית המשפט אינו כבול להסדרי טיעון ועליו לשקול תמיד את שיקולי הענישה המתאימים, במיוחד במקרים של אלימות במשפחה. הודאתו של המערער ועברו הנקי גברו על חומרת העבירות ועל הסיכון להישנות התופעה, ולכן העונש שהוטל היה מוצדק. יתר על כן, שופטי הערעור הסכימו כי הסדר הטיעון עצמו אינו ראוי, שכן הוא מחייב את התביעה לעונש קל מבלי להתחשב בתוכנו האפשרי של תסקיר המבחן. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר השופטים היו תמימי דעים בהחלטתם לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא, לרבות העונש שהוטל.