ע"א 2118/12

תקציר

הערעורים בתיקים אלה מערערים על החלטות בתי המשפט המחוזיים נצרת ולוד לדחות את תביעותיהם של חקלאים שפרנסתם נפגעה מאיסור פיטום אווזים ודבשה, שהנהיג משרד החקלאות. החקלאים טענו כי זכויותיהם החוקתיות נפגעו, וכי הם זכאים לפיצוי מהמדינה על ההפסדים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהאיסור, גם בהיעדר אשמה או רשלנות מצד המדינה. עוד טענו כי הסתמכו על המסגרת הרגולטורית הקיימת ולא ניתנה להם הודעה מתאימה או שימוע לפני החלת האיסור. המדינה, לעומת זאת, טענה כי החלטתה הייתה מוצדקת וכי היא פעלה בסבירות ובהתאם לחובותיה. בנוסף, נטען כי חוקי היסוד אינם מטילים חובה סטטוטורית לפסוק פיצויים במקרה זה. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם בתי המשפט המחוזיים, קבע כי החלטת המדינה הייתה סבירה ולא הייתה כרוכה בפגיעה בזכויות החוקתיות של החקלאים. הודגש כי האיסור נבע מפסיקת בית המשפט העליון שהכריז על המנהג כבלתי חוקי בעילה של התעללות בבעלי חיים, ולחקלאים ניתנה תקופת מעבר להסתגלות. כמו כן, ציין בית המשפט כי המדינה יישמה תוכנית פיצוי לחקלאים, שרובם ניצלו אותה. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעורים, ואישר כי אין עילה לפיצוי בהיעדר אשם וכי פעולות המדינה היו מידתיות וחוקיות.