ע"נ 123/85

תקציר

מקרה זה מנתח את יחסי הגומלין בין דיני התיישנות כלליים לבין הוראות ספציפיות בחוק הנכים [4]. הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב חוק ההתיישנות לתביעות נכות הנובעות מהשירות הצבאי והתנאים שבהם ניתן להעניק הארכה. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** * **כלל החוק המיוחד:** הניתוח מבסס היטב את העיקרון של *lex specialis derogat legi generali* (החוק הספציפי מבטל את החוק הכללי). כפי שצוין בסעיף 1 לפסק הדין ונתמך בפסיקת בית המשפט העליון [1], הוראות חוק ההתיישנות הכללי אינן חלות על תביעות המכוסות בחוק ספציפי, כגון חוק הנכים [4], לו הוראות התיישנות משלו. זהו עיקרון משפטי בסיסי המעדיף את כוונת החקיקה הספציפית על פני מסגרת סטטוטורית כללית כאשר קיימת חפיפה. * **מהות ההתיישנות לפי חוק הנכים:** ההחלטה מבהירה כי תקופת ההתיישנות לפי חוק הנכים [4] היא מהותית ולא פרוצדורלית (נקודה 2.א). סיווג זה משמעותי משום שמשמעותו היא שתקופת ההתיישנות היא חלק בלתי נפרד מהזכות עצמה, ולא רק מניעה פרוצדורלית. לפיכך, כטענה מהותית, ניתן להעלותה בכל שלב של ההליך (נקודה 2.ב). פסק דין זה מדגיש כי דיני התיישנות, בהקשרים מסוימים, אינם רק טכניים אלא יכולים להגדיר את עצם קיומה של תביעה. * **תנאים נוקשים להארכת תקופת ההתיישנות:** חידוש משפטי או דגש משפטי מכריע בניתוח זה טמון בפרשנות סעיף 32א לחוק הנכים [4]. ההחלטה מדגישה כי פקיד התגמולים *לא* רשאי להאריך את המועד האחרון להגשת בקשה לפי סעיף 30, על אף האמור בסעיף 32(א), *אלא אם כן* מתקיימים התנאים המחמירים שבסעיף 32א (סעיף 3.א). * **הגדרה והיקף של "פגיעה רשומה":** הניתוח מתעמק בהגדרה הספציפית של "פגיעה רשומה" כתנאי מוקדם להארכת תקופת ההתיישנות. * הוא מדגיש כי "פגיעה רשומה" פירושה אירוע שגרם לנכות הנטענת ונרשם בסמוך למועד האירוע ברישומי צה"ל הרשמיים או ברישומי מוסדות ציבוריים מאושרים (סעיף 3.ג, הפניה לסעיף 32א [4]). * באופן מכריע, פסק הדין מבהיר באופן חדשני, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון [2] ו-[3], כי עצם רישום הורדת פרופיל עקב מחלה *לא* בסיס מספיק ל"פגיעה רשומה" לפי סעיף 32א [4] (נקודה 3.ד). זה מבחין בין אבחנה של מחלה לבין רישום פורמלי של אירוע פגיעה ספציפי שהוביל לנכות. פרשנות זו מצמצמת את היקף המהווה "פגיעה רשומה", ובכך מחזקת את התנאים המחמירים להארכת תקופת ההתיישנות. * **פרשנות מהותית של תאריך סיום השירות:** המקרה נוגע גם לפרשנות המהותית של שירותו הצבאי של אדם. בעוד שהמערער טען כי שירותו נמשך במילואים עד שנת 1984, ובכך הפך את תביעתו בעיתוי ביחס לשחרורו *הסופי*, בית המשפט העדיף את היעדר תאריכים ספציפיים להופעת המחלה או להחמרתן ואת הודאתו של המערער עצמו בדבר סבל מהתנאים במשך שנים לפני הגשת התביעה. הדבר מצביע על כך שלמטרות הגבלה, ההתמקדות היא במועד שבו המוגבלות באה לידי ביטוי או החמירה ביחס לאירוע הסיבתי, ולא רק בתאריך הסופי של המעורבות הצבאית, במיוחד כאשר האירוע הספציפי שגרם לנכות אינו קשור בבירור ל"פגיעה רשומה". בעיקרו של דבר, ניתוח הפסיקה מצביע על נטייה שיפוטית לקיים את הוראות ההגבלה הספציפיות של חוק הנכים [4] ולפרש את התנאים להרחבת הגבלות אלה באופן מחמיר, ובמיוחד את הדרישה ל"פגיעה רשומה". האופי המהותי של הגבלה זו אומר שניתן להעלות אותה בכל שלב, וההגדרה של "פגיעה רשומה" היא קריטית בקביעה אם הארכה מותרת בכלל.