רע"פ 5008/21

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שאישר את סירובו של בית המשפט לתעבורה להאריך את מועד משפטו בעקבות עבירת מהירות. המבקש ערער על קנס בגין נהיגה במהירות מופרזת, בנימוק של אי קבלת הודעת ההפרה בשל בעיות לא מפורטות במשלוח הדואר, וטען כי ההודעה לא ציינה פרטים מתי וכיצד נמסרה, ולא זיהתה את הדוור המעורב. לטענתו, שנה לאחר ביצוע העבירה לכאורה, הוא אינו זוכר מי נהג באותה עת. בית המשפט לתעבורה קבע, כי המבקש לא הוכיח די הצורך כי אי קבלת ההודעה אינה בשליטתו, כנדרש בחוק, ולא עמד בניגוד להנחת המסירה לפי תקנות סדר הדין הפלילי. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית המשפט לתעבורה, בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה לסתור את חזקת המסירה, מה גם שהובאו ראיות למסירה, לרבות מעקב אחר פרטי רשות הדואר. המבקש הוסיף וטען כי ראיות לאחר מסירה בנוסף למה שהוגש הסתמכו שלא כדין ללא בקשה מפורשת, וטען כי אישור המסירה נעדר את החתימה הנדרשת להרשעה. בקשתו למתן רשות ערעור נדחתה. בית המשפט קבע כי יש לקבל ערעורים בשלב ג' במשורה, רק בסוגיות משפטיות או עקרוניות משמעותיות או כדי למנוע עוול קיצוני, שאף אחת מהן אינה חלה על עניינו של המבקש. טענותיו הכלליות של המבקש לא התייחסו למהות העבירה ולא הוכיחו עיוות דין מיותר. בית המשפט העליון לא מצא כל הצדקה לטענת המבקש בדבר פרטי מסירה חלקיים והצביע על כך שתביעות אלה נדונו ונדחו בהליכים קודמים. ההתכתבות של המבקש עם דואר ישראל, שנפתחה לאחרונה בשלב זה, לא נמצאה מספיקה כדי להצדיק עיון מחדש. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.