בג"צ 932/23

תקציר

שתי העתירות שהגיש העותר, המייצג את עצמו, נדחות. העתירה הראשונה (בג"ץ 932/23) מערערת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע למנות כונס נכסים לדירה המשותפת של העותר והמשיב מס' 2. עם זאת, יש לדחות עתירה זו שכן עומד בפני העותר סעד חלופי, והוא ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בעתירה השנייה (בג"ץ 933/23) נטען כי בית הדין הרבני הגדול סירב לקבל את ערעור העותר. אלא שתגובתו המקדמית של היועץ המשפטי לשיפוט רבני מגלה כי תיאורו של העותר את ההליך מוטה וחלקי. מרישומי בית הדין הרבני הגדול עולה כי ערעורו של העותר אכן התקבל, אך ההליך הותנה בכך שהעותר יפקיד אגרת ערבות בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאותיו של המשיב מס' 2, דבר שהעותר לא עשה. גרסתו של העותר משמיטה גם את העובדה שבית המשפט הזהיר אותו מפני לשון הגנאי שלו וחייב אותו להפקיד ערבות בסך 500 ₪ עבור כל בקשה עתידית לבית המשפט, החלטה שהתקבלה בהתאם לסמכותו של בית המשפט. השימוש של העותר בשפה פוגענית וחוסר כבוד להליך השיפוטי הוא פסול והביא לדרישת הפקדות אלה. כמו כן, עומדות בפני העותר אפיקים נוספים בהם ניתן לפנות, כגון פנייה לבית הדין הרבני הגדול ביחס להחלטה שהתקבלה ביום 3.4.2023, אם כי הדבר יחייב גם תשלום אגרת ערבות. ככלל, העתירות נדחות, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לאוצר המדינה.