ע"ב 2742/04

תקציר

התובעת, עובדת הכנסת, טענה כי היא מועסקת בכנסת מאז מאי 1999, ולכן, לאחר חמש שנות עבודה, יש להכיר בה כעובדת קבועה בעלת זכויות מקבילות. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעת לא הייתה עובדת הכנסת לפני אפריל 2000, ולכן משך העסקתה לא הגיע לחמש שנים. יתר על כן, בית הדין קבע כי תקופת העסקה ממושכת אינה מקנה באופן אוטומטי מעמד של קבע לעובד. בית הדין בחן את הליך פיטוריה של התובעת מתפקידה, שהיה חלק מהליך רפורמה בכנסת שכלל מבחני מיון למזכירי ועדות. בית המשפט מצא כי ההליך היה חוקי ובלתי מוטה, והשתתפותה של התובעת בו, לרבות זכותה לטעון את טענותיה, הייתה ראויה. בית הדין דחה את הטענה כי המשך פעילות הוועד בו עבדה התובעת משמעה שאין בסיס לפיטורים. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את הרלוונטיות של הנסיבות הסובבות את ההחלטה לפטר את התובע על בסיס המצב בעת קבלת ההחלטה, ושינויים מאוחרים יותר אינם משפיעים על חוקיות ההליך. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לדחות את תביעת התובעת נגד הכנסת, והיא חויבה לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין.