בש"א 16786/07

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בדבר יכולתו של התובע להעלות טענה של "התיישנות שלא מרצון". מסע ההתדיינות החל בבקשה לדחייה על הסף, שנדחתה בתחילה על ידי השופטת ד"ר עדי עזר, אך החלטה זו בוטלה מאוחר יותר על ידי השופטת שרה דותן, מה שהוביל לדחיית התביעה. השופטת מרים נאור, בערעור שהוגש לאחר מכן, קבעה כי יש לבחון מחדש את התיק בבית המשפט המחוזי כדי לקבוע אם טענות מסוימות התיישנו ולשקול את יתר התביעות. השופט שמואל ברוך קיבל חלקית את התיישנותן של חלק מהטענות העובדתיות, אך הורה על כתב תביעה מתוקן. על החלטה זו הוגש גם ערעור והוגשה בקשה נוספת לדחייה על הסף. הסוגיה המרכזית שהתעוררה נוגעת לאי העלאת טענת התיישנות כפויה של התובע בשלבים מוקדמים יותר של ההליך. הנתבעים טענו כי מדובר בניסיון לעקוף החלטות קודמות ולהפגין חוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט קיבל את עמדת התובעת כי טענת ההתיישנות שלא מרצון נבעה מהוראה מפורשת של בית המשפט העליון בפסק דין קודם. בנוסף, ציין בית המשפט כי גם הנתבעים העלו טענה דומה בבקשה קודמת, שנדחתה על ידי השופט ברוך. בית המשפט הדגיש כי טענת ההתיישנות שלא מרצון, אף שלא צוינה במפורש בכתב התביעה, אינה שגויה לחלוטין מבחינה פרוצדורלית, מה גם שהיא נוגעת למודעותו של התובע להמחאת זכות, שהוזכרה בכתב התביעה. לפיכך דחתה השופטת את התנגדותם המקדמית של הנתבעים וקבעה כי התובע יכול להעלות את הטענה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 16.9.2008.