ת"א 15485-07-18

תקציר

התובע עמרם טען כי נהג ברכבו בעת שנקלע לתאונה ולכן הגיש תביעה נגד המבטחת שלו, הנתבעת AIG. עם זאת, בית המשפט מצא כי עמרם מסר עובדות כוזבות לנאשם, וטען כי הוא היה הנהג בעת התרחשות התאונה, בעוד שבפועל היה זה בנו שלו שנהג. בית המשפט ביסס את ממצאיו על מספר ראיות. ראשית, בית המשפט הסתמך על דוחות המיקום של הרכב והטלפון הנייד של שלו, שהראו התאמה במיקומם משעות הלילה המאוחרות ועד למועד התאונה. הדבר אושר עוד יותר על ידי עמרם ושלו עצמם במהלך המשפט. שנית, בית המשפט מצא את עדויותיהם של עמרם ושלו בלתי אמינות, שכן הן מכילות סתירות ואינן זוכרות פרטים מהותיים. שלישית, בית המשפט שקל את עדותה של אושרת אסרף, עדת ראייה שהגיעה ראשונה לזירת התאונה. אושרת טענה בתחילה כי עמרם הוא הנהג, אך בהמשך הודתה בחקירה פרטית כי שלו נהג. בית המשפט מצא את הודעתו האחרונה של אושרת אמינה יותר, שכן היא עולה בקנה אחד עם הראיות האחרות. בהתחשב בכך שעמרם מסר ביודעין עובדות כוזבות לצורך קבלת תגמולי ביטוח, דחה בית המשפט את תביעתו נגד AIG לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט דחה גם את תביעתה של ליסקאר, בעלת הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, נגד AIG, שכן הפטור של המבטחת חל גם על יחסי צד ג'. בעקבות זאת חויב בית המשפט בעמרם לשלם ל-AIG 40 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ו-30 אלף שקל הוצאות משפט.