בש"פ 1712/17

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המערערת למתן רשות ערעור על יסוד החלת סטנדרט צר לבקשות מסוג זה. המערערת אינה חולקת לגופה של ההחלטה אלא טוענת לחוסר סמכות מצד הערכאה הנמוכה יותר. לגופו של עניין, טוען המערער כי בקשת המשיב למעצר עד תום ההליכים לא הוגשה בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בפרשנות זו וקיבל את טענת המשיב כי הבקשה אכן הוגשה בהתאם לחקיקה הרלוונטית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם הבקשה הייתה מבקשת רק חלופת מעצר, התוצאה הייתה נותרת בעינה. השופט התייחס לפסקי דין קודמים התומכים בתפיסה כי לבית המשפט יש סמכות להטיל תנאים מגבילים, לרבות ערבות, גם ללא בקשה רשמית למעצר. סמכות זו נחשבת לפגיעה פחותה בחירותו של אדם והיא עולה בקנה אחד עם תכליות חוק היסוד וחוק המעצר. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה נעדרת תוכן ודחה את בקשת רשות הערעור, ובכך חיזק את ההחלטה לקיים את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר.