ע"ע 701006/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בקביעת מעסיקו של רב מושב, בעקבות מחלוקת על אי תשלום שכר. הרב טען כי מדינת ישראל היא מעסיקתו ולכן עליה לשלם את שכרו, ואילו המדינה טענה כי היא אינה המעסיק וכי לרב מעמד חריג. בית המשפט בחן שני הסכמים שנחתמו בין הרב, המושב והמועצה, ומצא כי על פי שני ההסכמים המושב הוא המעסיק. עוד קבע בית המשפט כי הרב זכאי למלוא שכרו עד ינואר 1993, אז הפסיק המושב לשלם לו, שכן המושב לא עמד בהתחייבותו לספק לו דירה, דבר שהיה תנאי יסודי בחוזה. עם זאת, בית הדין קבע כי הרב אינו זכאי לדמי הבראה ופדיון חופשה לשנת 1994, שכן יחסי עובד מעביד הסתיימו בינואר 1993. הרוב בהרכב גם קבע כי הרב אינו זכאי לפיצוי כלשהו לאחר מועד זה, ואילו השופט רבינוביץ חלק על כך, וטען כי יחסי עובד מעביד נמשכים עד היום. לבסוף קבע בית המשפט כי המדינה והמושב יישאו בהוצאותיהם, ולא יהיה צו להוצאות בערעור זה.