ע"א 35111-10-11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין שאישר את ביטולו של הסכם שכירות בין חברת קניונים, הפועלת כמשיבה, לבין שוכר, המערערים. פסק הדין המקורי קיבל את תביעת הפינוי של המשיב והורה למערערים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. חוזה החכירה, שניתן היה להאריכו ל-36 חודשים, בוטל על ידי המשיב בעילה של הפרת חוזה מצד המערערים. בית משפט השלום פסק לטובת טענת המשיב כי המערערים לא הגישו דוחות פדיון חודשיים לעיון וכן השתמשו בשטחים ציבוריים בניגוד לחוק ולחוזה השכירות שלהם. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענות המשיב כי המערערים הסיתו בעלי עסקים אחרים במרכז נגד ההנהלה. ההגנה טענה כי הביטול היה שלא כדין שכן המשיבה לא אכפה את אותו סעיף עם דיירים אחרים והשתמשה בכך כתירוץ לפנות את המערערים בשל היותם "עושי צרות". עם זאת, השופט מצא כי זכותו של המשיב לעמוד על קיום החוזה וכי סירובם של המערערים אינו מוצדק. הערעור התבסס גם על הטענה כי הביטול נוגד את חובת תום הלב, אך השופט דחה זאת בקובעו כי עמידה על זכויותיו החוזיות של אדם אינה כשלעצמה חוסר תום לב. זאת ועוד, נימוקי המערערים לאי הגשת הדוחות נמצאו חסרי תוקף שכן החלו לפני חשיפת הדו"ח הנטענת. השופטת הדגישה כי הפרות המערערים חזרו על עצמן ולא תוקנו, בעוד שביטול החוזה על ידי המשיב היה כדין. לפיכך אושרה קביעתו של בית משפט השלום והערעור נדחה. השופט אריאל ואגו המליץ לדחות את הערעור ולהטיל הוצאות על המערערים, המלצה עליה הסכימו השופטים ש' דברת ור' ברקאי.