ער"מ 9197-04-17

תקציר

בית הדין שקל בכובד ראש את נסיבות המקרה והגיע למסקנה כי אין לחייב את העובד להפקיד ערבות מכמה סיבות. ראשית, העובד הפגין נכונות להשיב את שכר הטרחה שנפסק למשיבים, והציע מתווה תשלומים שנדחה ללא נימוק. בנוסף, הסכום המדובר כבר שולם עד למועד החלטת הרשם. שנית, ובאופן משמעותי יותר, סיכויי הערעור נראים מבטיחים. עיון בהודעת הערעור מעלה כי חלק מהעילות אינן כרוכות בקביעות עובדתיות, ומעלות טענות מהותיות הראויות להתייחסות על ידי ערכאת הערעור. כך למשל, המשיבים לא העלו הגנת התיישנות לתביעות מסוימות, וקיימות טענות משכנעות לעניין גמול שעות נוספות וקיזוז הלוואות. בנסיבות אלה, חיוב העובד בערבות יפר את האיזון העדין בין זכות הגישה של העובד לערכאות לבין זכותם של המשיבים להחזר הוצאות. כמו כן, נציגי הציבור הן של העובדים והן של המעסיקים היו בהסכמה. לאור שיקולים אלה, החליט בית הדין לקבל את הערעור ולוותר על הדרישה מהעובד להמציא ערבות להוצאות המשיבים. תחת זאת, יפצו המשיבים ביחד ולחוד את העובד בגין ההוצאות שנגרמו לו בערעור, בסך 4,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.