ע"א 324/82

תקציר

התיק בבית המשפט העליון נסב סביב פרויקט בנייה בבני ברק, בו ביקשה חברה, המשיבה מס' 2, לבנות על מגרשים עם 105% שימוש בשטח, דבר המחייב שינוי מאזור מגורים ב' (75% בנייה) לאזור ג'. הוועדה המקומית (המערערת מס' 2) אישרה תחילה שינוי זה ללא אישור הוועדה המחוזית הנדרשת, וסיווגה אותו בטעות כ"הקלה" ולא כ"שינוי ייעוד". הדבר הוביל לעצירת הבנייה כאשר התגלתה הטעות. המשיבים תבעו פיצויים, ובית המשפט המחוזי העדיף אותם, וייחס אחריות לוועדה המקומית ולמהנדס שלה, כהן (המערער מס' 3), בגין רשלנות. בית המשפט העליון אישר את האחריות בשל הפרת חובת הוועדה בהצגת מידע מטעה, אם כי הפחית את הנזקים ב-50% בשל רשלנות תורמת של החברה, שכן העבודות החלו ללא היתרים תקפים. רותברד, דירקטור בחברה, פוטר מתפקידו כבעל דין מאחר שהנזק שלו היה עקיף. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן העירייה שותפה באחריות בשל חפיפה היסטורית עם הוועדה המקומית או רשלנות עובדיה. פסק הדין הדגיש את האישיות המשפטית הייחודית של הוועדות והעיריות, ושלל חסינות השמורה בדרך כלל לתפקידים שיפוטיים. המקרה מדגיש את חובתן של הרשויות לספק מידע תכנוני מדויק ומבהיר את הפרדת האחריות המשפטית בין גופים מנהליים.