ע"א 1121/08

תקציר

פסק הדין דן בערעור על חוב עסקי וערבויות אישיות של בעלי העסקים לבנק. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא, שכן אלה מבוססים בעיקרם על ראיות בכתב ולבית משפט קמא היה יתרון בהערכת העדים ממקור ראשון. פסק הדין מתייחס גם למספר חריגים הנוגעים לקיום תנאי הסכם "שיתוף פעולה", הפרת הוראות בנק ישראל ורשלנות מצד הבנק ביחס לגביית החוב. השופטים מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הבנק פעל בסבירות ובחריצות בניסיון לגבות את החוב, וכי טענות המערערים לרשלנות מצד הבנק אינן מבוססות. בנוסף, מסכימים השופטים כי הפרת הוראות בנק ישראל על ידי הבנק לא פגעה במערערים, שכן הייתה להם ידיעה עצמאית על החוב והערבות. עם זאת, השופטים מציינים פער משמעותי בין חישובי הצדדים את יתרת החוב ומציעים להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך חישוב סופי, תוך התחשבות בסכומים ששולמו לחשבון השותפות ובניכוי ריבית חריגה. השופט רובינשטיין מציע לייעל את ההליכים כדי לחסוך זמן והוצאות, ואילו השופט עמית מדגיש את חשיבות המסר הנורמטיבי של קיום הוראות המפקח על הבנקים, ולכן ממליץ שלא להורות על הוצאות. לבסוף, השופטים מביעים צער על כך שהצדדים לא הגיעו לפשרה ומעודדים אותם לשקול פשרה, במיוחד לאור העובדה שהמחלוקת נבעה מעסק כושל.