רע"פ 5999/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין על שורה של מעשי מרמה שבוצעו על ידי סוכן ביטוח במשך תקופה של ארבע שנים. המבקשת, שהתחזתה לסוכנת ביטוח, הונתה לקוחות שפנו אליה לצורך ביטוח רכב. בין היתר היא זייפה צ'קים והפקידה אותם בחשבונה הפרטי, והשתמשה בפרטי כרטיס האשראי של לקוחותיה כדי לשלם עבור ביטוח פרטי. המבקש הואשם במספר עבירות, בהן זיוף, הפצה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי אדם מוסמך, והודה בכתב האישום. בית משפט השלום בחיפה הכיר בעברו הפלילי העשיר של המבקש בתחום המרמה, אך הביא בחשבון גם נסיבות מקלות, לרבות תסקיר מבחן חיובי, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, מצבה הנפשי של המתלוננת והודאה מיידית בעובדות. בית משפט השלום גזר על המבקשת 12 חודשי מאסר בפועל, במקביל לעונש קודם שריצתה. המשיבה ערערה על החלטה זו בבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי העונש הקודם היה קל מדי, בהתחשב בעברה הפלילי של המבקשת ובעובדה שהיא ביצעה את העבירות בזמן שתלוי ועומד עליה מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לרצות את עונש המאסר ברצף לעונש הקודם, בסך הכל 30 חודשים. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה בבית המשפט העליון, בטענה כי יש לפרש את החלטת בית המשפט המחוזי ביחס ליישום סעיף 45 לחוק העונשין, העוסק בריצוי עונשי מאסר חופפים. כן ביקש המבקש הבהרות באשר למשמעות פסק הדין כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין בערעור המדינה, וטען כי הפער בין גזר דינו של בית משפט השלום לבין גזר דינו של בית המשפט המחוזי מצדיק ערעור. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה וציין כי הטענות שהוצגו התבססו על נסיבותיו האישיות של המבקש ולא עוררו שאלות בעלות חשיבות כללית או היבט ציבורי. עוד ציין השופט כי אופן החלתו של סעיף 45 לחוק העונשין זכה להתייחסות מספקת בפסקי דין קודמים, ולא מצא טענות חדשות שהוצגו במקרה זה שיש בהן כדי לשנות פרשנויות אלה. בנוסף, הדגישה השופטת כי התנהלותה המרמתית של המבקשת הייתה מתמשכת וראויה לתגובה קשה, במיוחד בהתחשב בכך שהיא המשיכה לבצע עבירות גם כשהיא תחת איום של מאסר על תנאי. לפיכך, החליט שופט בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור והותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.