ע"פ 8267/04

תקציר

גופתה של הגב' רחל פופר נמצאה בביתה בראשון לציון בשנת 2002 והתיק נסגר מאחר וסיבת המוות טרם נקבעה. שבועיים לאחר מכן נמצאה גופתה של חנה-אניה פרישמן ללא רוח חיים בדירתה ברמלה. מרינה ואנטון הודו ברצח ברמלה והפליל את אדוארד ברוד, המערער, כדמות המרכזית ברצח. הם טענו שברוד הרג גם את גברת פופר בראשון לציון בעזרתו של ארתור איסקוב. בהתבסס על הודאותיהם ועל הצהרותיו של ארתור, הואשם ברוד בשני סעיפים של רצח בכוונה תחילה ושני סעיפים של שוד בכנופיה. בית המשפט המחוזי הרשיע את ברוד וגזר עליו שני מאסרי עולם רצופים. ברוד ערער וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים והמהימנים, כי יסודות עבירת הרצח לא היו קיימים בו, וכי היו כשלים חקירתיים ורשלנות מצד סנגורו הקודם. שופט בית המשפט העליון, בפסק דין מקיף, דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותם של עדים ומשקלן של הראיות מבוססים היטב ואין חריגים המצדיקים התערבות בערעור. בית המשפט קבע כי הרשעתו של ברוד ברצח ברמלה התבססה על ראיות מוצקות, כולל עדויותיהם המהימנות של מרינה ואנטון, שאוששו בראיות אחרות. באשר לרצח בראשון לציון, קיבל בית המשפט המחוזי את העדפתו של בית המשפט המחוזי את הודעותיו של ארתור במשטרה על פני עדותו במשפט, וקבע כי הדברים היו אמינים ועקביים, בעוד עדותו נעדרה שיתוף פעולה וקוהרנטיות. בית המשפט גם הסכים עם בית המשפט המחוזי כי הראיות, לרבות דבריו של ברוד עצמו, תומכות במסקנה כי ברוד הוא זה שביצע את הרצח בראשון לציון. בית המשפט הוסיף וקבע כי יסודות עבירת הרצח התקיימו במעשיו של ברוד בשני המקרים, ודחה את טענותיו של ברוד בדבר מחדלי חקירה ורשלנות הסנגור כבלתי מבוססות. לבסוף, בית המשפט אישר הטלת שני מאסרי עולם רצופים על ברוד, תוך הדגשת חומרת פשעיו והיעדר חרטה.