עת"מ 37231-12-20

תקציר

העותרת ביקשה מידע מדואר ישראל בדבר עידוד עובדיה להגדיל את עסקאות האשראי. בדואר ישראל טענו כי המידע נופל תחת צו חופש המידע ולכן אינו נכלל בחוק חופש המידע. בית המשפט מצא כי טבלאות הנתונים המספריות מהוות "פעילות הקשורה לשירותים פיננסיים" ואינן נכללות בחוק חופש המידע. לפיכך, אין לשתף אותן עם העותר. עם זאת, בית המשפט הורה כי התכנים הטקסטואליים המעודדים ומתמרצים עובדים ישותפו עם העותרת, שכן הם אינם מהווים "פעילות בתחום השירותים הפיננסיים" ואינם מוחרגים מתחולת החוק. מטרתו של צו חופש המידע היא לשמור על התחרות בין דואר ישראל לבין תאגידים בנקאיים, שלא סברו כי נפגעה במקרה זה. כמו כן, בית המשפט קבע כי לא ניתן לסווג את התוכן הטקסטואלי כ"מידע הנוגע לניהול פנימי שאינו רלוונטי או חשוב לציבור". לפיכך, יש לגלותם, תוך השחרת טבלאות הנתונים המספריים, בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. לבסוף חויבו המשיבים לשלם לעותר הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.