עת"מ 572-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי מבקשי מקלט בישראל, רובן כחסרות תוחלת על ידי המשיב, המדינה. העתירות מבקשות להחיל על עניינם את הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט במקום את החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר. לחילופין, מבקשים העותרים לבטל את החלטת המדינה לדחות את בקשות המקלט שלהם בישראל. הנוהל החדש, שנכנס לתוקף בינואר 2011, נטען על ידי העותרים כבלתי סביר ובלתי מידתי, ולטענתם אין להחילו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו. המדינה מצדיקה את הנוהל החדש במספר הגבוה של בקשות המקלט, שרובן נתפסות כניסיון להאריך שהייה בישראל מסיבות כלכליות. המדינה טוענת כי הנוהל החדש הוא סביר ומידתי, שמטרתו להבחין בין מקרי מצוקה אמיתית לבין כאלה שמנצלים לרעה את ההליך. כעת על בית המשפט לקבוע האם ניתן להחיל את הנוהל החדש על בקשות מלפני 2011 והאם הוא סביר ומידתי. במקרים ריקים לכאורה וניסיון לכאורה להרוויח זמן, כגון כאלה שמעבר לתקופת השהייה המותרת או מסתננים בלתי חוקיים, בית המשפט לא ייתן צו ביניים. העתירה תידחה בערכאה ראשונה אם אין ראיות לסכנת חיים עם החזרה לארץ המוצא. עורכי דין לא יחויבו בהוצאות אישיות במקרים כאלה, ובית המשפט מצפה מהם להפנים זאת ולהגיש רק תיקים מתאימים. במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחיי העותר, יינתן צו ביניים וייקבע מועד לדיון בעתירה. במקרים אחרים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, תוך שהוא נוטה לצדד בעותר בשל מאזן הנוחות. בית המשפט ידון גם בבקשות ספציפיות ויקבל החלטות בהתאם. במקרה הספציפי הנדון, העותר, אזרח מולדובה, נכנס לישראל בשנת 2009. כמה חודשים לאחר מכן היא הגישה בקשת מקלט ובקשתה נדחתה. השופט מחליט לדחות את העתירה על הסף, שכן אין בה ראיות לסכנה כלשהי לחיי העותר, בעיקר מטעמים כלכליים. הטענה דומה גם לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמחליש את הטיעון. לפיכך, בית המשפט קובע כי אין בסיס לטענות העותר ודוחה את הבקשה מבלי לקבוע מועד לדיון.