בע"מ 8974/12

תקציר

התיק נסוב סביב הבעלות במניות בשתי חברות, אשר על פי הרישומים היו בבעלות אמו של המבקש (המערער) והמשיבים. המשיבים טענו כי המניות מעולם לא היו בבעלות אמם בפועל, ובית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי פסקו שניהם בעבר לטובתם. המבקשת טענה כי המניות אכן שייכות לאמם, ועל כן הם זכאים לחלק מהם כיורשיה. פסק הדין מתייחס תחילה לשאלת הבעלות במניות האם ופוסק לטובת המשיבים, וקובע כי הראיות אינן תומכות בטענה כי המניות הוחזקו למראית עין בלבד. לאחר מכן עובר פסק הדין לפרש הסכם קודם, שנחתם בין המבקש למשיבים, המציין את "חלקו של המבקש בכוח הירושה". בית המשפט מגיע למסקנה כי ההסכם מתייחס גם לחלקו של המבקש מכוח ירושת אמו, ולא רק של אביו. מכאן עולה השאלה השלישית והאחרונה בדבר תוקפו של ההסכם לאור סעיף 8(א) לחוק הירושה, המבטל הסכמים בדבר ירושתו של אדם שנעשו במהלך חייו. פסק הדין קובע כי הסכמים כאלה בטלים רק אם הם נוגעים להעברת זכות ירושה, להבדיל מעסקאות הקשורות לעיזבון עצמו. מאחר שההסכם המדובר שייך לקטגוריה השנייה, הוא תקף, והמבקש נחשב כמי שמכר את חלקו בחברות תמורת פיצוי כספי. אשר על כן, הערעור נדחה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪. השופט ס' ג'ובראן והשופט א' שהם מסכימים עם פסק הדין.