ע"פ 25432-04-13

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם הובלה של מספר מיכלי גז מהווה עבירה אחת או ריבוי עבירות. המערערים מדגישים את ההיבטים הטכניים של הבו-זמניות בביצוע, בעוד המדינה מדגישה את אופי המעשים ואת תכלית החקיקה. מבחני עזר להבחנה בין עבירה מרובת פריטים לבין ריבוי עבירות פותחו בפסיקה, לרבות מבחן עובדתי ושיקולים מהותיים כגון האינטרס החברתי המוגן ותכלית הסוגיה המשפטית. נשיא בית המשפט העליון ברק התייחס בעבר להבחנה בין עבירה מרובת פריטים לעבירה מרובת פריטים, תוך שהוא מדגיש את הצורך לבחון את הסוגיה מנקודת מבט פרגמטית ובהתחשב בנסיבות המקרה. במקרה הנוכחי מגיע בית המשפט למסקנה כי תכליתו של צו הסימון היא להבטיח את שלום הציבור, והפרשנות לפיה כל מכל מהווה עבירה נפרדת היא סבירה ומגשימה את תכלית החקיקה. עם זאת, בשל השינוי במדיניות המדינה בנוגע לאכיפתן של עבירות אלה, בית המשפט מוצא כי אין זה סביר להחיל את המדיניות המחמירה רטרואקטיבית. לפיכך, הערעור מתקבל, ונקבע כי הובלת כל המכולות במקרה זה צריכה להיחשב כעבירה אחת. על כל מערער מוטל קנס בסך 2,800 ₪, ויתר רכיבי העונש שהטיל בית משפט קמא נותרו בעינם.