ת"א 8168-06-19

תקציר

בית המשפט מתמודד עם תביעות מתחרות על חלקת אדמה, כאשר שני תובעים, היידרה וסעיד אחמד, טוענים שניהם שהם הבעלים החוקיים. השופט פוסק לטובת תביעתו של סייד אחמד ודוחה את תביעתו של חיידרה מכמה טעמים. ראשית, השופט מציין כי החוזה בין היידרה לבין בעל הקרקע, סמעאן, עליו מבסס חיידרה את טענתו, אינו תקף, שכן בעבר נקבע כי מדובר בהסכם "מפוברק". יתר על כן, הסכם הפשרה שהיידרה מציין כמבסס את זכותו במקרקעין נעדר כל התייחסות למועדי הקמתו, והשופט אינו מוצא כל ראיה להתחייבויות חוזיות כלשהן שנטלו על עצמם הצדדים המעורבים. השופטת גם מטילה ספק באמיתותם של כמה מסמכי ייפוי כוח שהגישה חיידרה, וציינה כי חלקם נושאים חתימות מפוקפקות. דו"ח גרפולוגיה, שלא סותר את חיידרה, תומך ברעיון שחלק מהמסמכים עברו מניפולציה. השופט מתאר את התנהגותו של פרקליטו של חיידרה, מח'ול, כ"תמוהה ובלתי מובנת", ומוצא את עדותו כבלתי אמינה. לעומת זאת, טענתו של סייד אחמד נתמכת בהסכם מכר תקף שנחתם ישירות עם סמעאן, המבסס זכות חוזית בקרקע. לפיכך מגיע השופט למסקנה כי העסקה של סייד אחמד עם סמעאן היא היחידה בעלת תוקף משפטי ומקנה לו זכות להירשם כבעלים של הקרקע, תוך שהוא מורה להיאדרה לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים ואת שכר טרחת עורכי הדין.