ע"ע 54520-12-19

תקציר

חברת דואר ישראל בע"מ חויבה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה לשלם פיצויי פיטורים והבראה למשיבה, הגב' רחל לוי, שבעלה המנוח הפעיל עבורה סוכנות דואר במשך שנים רבות. בית הדין קבע כי בין החברה לבין המנוח התקיימו יחסי עובד-מעביד, למרות קיומו של הסכם הקובע אחרת, בשל אופי היחסים ושילוב עבודתו של המנוח בפעילות הליבה העסקית של החברה. השכר הקובע לפיצויי הפיטורים נקבע על 6,241 שקל, והסכום הכולל של פיצויי הפיטורים, כולל הפרשי ריבית והצמדה, חושב כ-99,856 שקל. בית המשפט גם פסק לגב' לוי 3,784 ₪ עבור דמי הבראה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. בנוסף, חויבה החברה בכיסוי הוצאותיה של הגב' לוי ושכר טרחת עורך דינה בסך של 11,000 ₪. חברת דואר ישראל ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי וביקשה עיכוב ביצוע, בטענה כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור גבוהים בשל טעויות ביישום החוק על ידי הערכאה הנמוכה יותר והתעלמות מראיות מרכזיות. עוד טענו כי חוסר יכולתם להשיב את הכספים מהגב' לוי אם פסק הדין יבוצע לפני שמיעת הערעור מצדיק עיכוב ביצוע. הגב' לוי התנגדה לבקשה וטענה כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות וכי החברה לא סיפקה כל ראיה קונקרטית לקשיים כלכליים פוטנציאליים. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה. בית המשפט קבע כי החברה לא סיפקה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע פסק הדין. יתר על כן, מאחר שהמשיבה הייתה היורשת היחידה, כפי שאושר בצו ירושה, והחברה לא הגישה כל ראיה קונקרטית באשר למצבה הכלכלי, לא היה חשש ממשי ליכולתה של החברה להשיב את הכספים אם תזכה בערעור. בית המשפט הדגיש כי מדובר בזכויות יסוד קוגניטיביות שהיו צריכות להיות משולמות כבר לפני שנים ושלל את השהות מבלי לפגוע בסיכויי ההצלחה בערעור. החברה חויבה לשאת בהוצאות המשיב בגין הבקשה, בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום.