ת"א 3328/97

תקציר

מדובר בתביעה שהגיש בנק נגד שני נתבעים, אב ובנו, לגביית חוב של כ-1.5 מיליון שקל בקשר לחשבון עו"ש שפתח הבן ומנוהל על ידי האב באמצעות ייפוי כוח. הבנק טען כי הנתבעים ניהלו את החשבון יחד והתחייבו לפרוע את החוב על פי דרישה, לרבות הלוואה שניתנה להם. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן, וטענו כי האב ניהל את החשבון לבדו וחרג מסמכותו, וכי הבנק לא פיקח על החשבון ולא יידע את הבן על פעולותיו החריגות של האב, שהיו בניגוד להוראות הבן. עוד טענו כי הסכום שתבע הבנק אינו נכון. בית המשפט נעתר לבקשת הבן לדחות את התביעה נגדו, וקבע כי על הבנק מוטלת חובה ליידע אותו על פעולותיו החריגות של אביו והוא לא עשה כן. הבנק היה רשאי להטיל על האב אחריות בגין החוב שצבר, והבן לא יכול היה לצפות באופן סביר שאביו והבנק יעסקו בפעילות ספקולטיבית ויצברו חובות ללא ידיעתו. באשר לאב, בית המשפט מצא כי הוא פעל בניגוד לסמכותו והיה חייב בתשלום החוב, אך קיבל את טענתו לגבי גובה החוב, שהתבססה על חוות דעת מומחה. לפי חוות דעת זו, יתרת החוב ליום 31.12.97 הייתה 729,326 ש"ח. בית המשפט גם הורה לאב לשלם את הוצאות הבנק ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, ונמנע מלחייב את הבנק בהוצאות הבן. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.