תאד"מ 3813-07-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת לשון הרע נגד שני נתבעים שפרסמו תגובות על התובע בקבוצת פייסבוק, ומנהל הקבוצה. השלב הראשון בניתוח תביעת לשון הרע הוא לפרש את הפרסום באופן אובייקטיבי ולגזור את משמעותו, ולאחר מכן יש לבחון אותה כדי לקבוע האם היא מהווה לשון הרע ופרסום כהגדרתם בחוק. לאחר מכן נבחנת כל ההגנות הרלוונטיות לפרסום. בפסק הדין נקבע כי מהפרסומים המדוברים עולה כי התובע מנסה לנצל את מעמדו כנותן שירות ציבורי כדי להתעשר על חשבון לקוחותיו, דבר המהווה לשון הרע שכן הוא עלול להוביל לביזוי ולפגיעה בעסקיו. בנוסף, הוא נחשב לפרסום שכן היה נגיש לחברים אחרים בקבוצת הפייסבוק. עם זאת, השופט קובע כי לנאשמים יש הגנות תקפות. הפרסומים מוצדקים תחת הגנת האמת בפרסום, שכן לתובעת אכן היה ניגוד עניינים בעת ששימשה זכיינית והפעילה עסק פרטי למסירת חבילות במקביל. כפילות זו נמשכה כחמישה חודשים והתובע לא הפריך די הצורך את אמיתות דבריו. הפרסומים מוגנים גם תחת הגנת תום הלב, שכן הם מהווים ביקורת צרכנית המהווה חלק בלתי נפרד מניהול עסק והבעת דעה על דרכו העסקית של התובע. גם מנהל קבוצת הפייסבוק אינו אחראי, שכן הפרסומים אינם בעלי אופי אסור ואינם פוגעניים מספיק כדי לדרוש הסרה מיידית. אשר על כן, התביעה נדחית במלואה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים, בסך של 24,000 ₪.