ס"ע 45016-09-11

תקציר

מדובר בתביעה של עובד ביחידת ההונאה הארצית של המוסד לביטוח לאומי נגד המכון, בדרישה לתשלום תמריץ רטרואקטיבי. העובד טען כי ביצע את אותה עבודה כמו עמיתיו שקיבלו שכר תמריץ מיום עבודתם הראשון, ולכן עליו לקבל שכר זהה. המכון טען כי עבודתו של העובד אינה מזכה אותו בדמי תמריץ. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית לשכר תמריץ בשירות המדינה, המחייבת הליך אישור ממושך ליישום או עדכון שכר זה באמצעות ועדה משותפת למדינה ולארגוני העובדים. נמצא כי למכון אין סמכות לאשר תגמולי תמריץ לעובד או ליחידה הארצית להונאה, שכן הדבר דרש את אישור הוועדה הנ"ל, שניתן רק בשנת 2015. כמו כן, בית הדין קבע כי עבודתו של העובד, אף שהיא דומה לזו של עמיתיו, אינה מזכה אותו בדמי תמריץ מחוץ להליך שאושר. לפיכך, נדחתה תביעת העובד לתגמול תמריץ רטרואקטיבי, שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכם הקיבוצי המוסכם. בפסק הדין צוין גם השיהוי הבלתי סביר בהליך האישור, שארך כארבע שנים, אך מכיוון שלא מדובר בתביעה, בית המשפט רק הביע את חוסר שביעות רצונו מלוח הזמנים. לבסוף, בית המשפט הדגיש כי שכר תמריץ אינו זכות מוחלטת ועליו לדבוק בגישה האחידה המתוקצבת בשירות הציבורי, המחייבת אישור שר האוצר או עמידה במה שהוסכם לגבי כלל עובדי המדינה.