ע"פ 1751/10

תקציר

טענת המערער מערערת בעיקר על מהימנותה של המתלוננת, אך ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעתו של בית המשפט הפרוצדורלי בעניין זה. עדותה של המתלוננת נמצאה קוהרנטית ומפורטת, ונתמכה בראיות חיצוניות, בעוד שגרסתו של המערער הכילה סתירות. בית המשפט דחה את טענות המערערת התוקפות את אופייה של המתלוננת ואת גרסתה לאירועים, ומצא אותן בלתי רלוונטיות ובלתי מבוססות. באשר לסתירה בין עדויות המתלוננת ואביה, לא מצא בית המשפט פער מהותי שיש בו כדי לפגוע באמינות גרסתה של המתלוננת. הראיות הרפואיות תמכו בגרסתה של המתלוננת לתקיפה מינית, ובית המשפט מצא די ראיות כדי לתמוך בטענותיה למרות כמה מחדלי חקירה. גם טענת המערער כי בית המשפט היה מוטה בשל היוודע עברו הפלילי נדחתה, שכן השופט נחשף רק לעובדת עברו ולא לפרטים, ולא היה חשש למשוא פנים. גם עונש של שש שנות מאסר אושר, חרף טענת המערער כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את ההקשר העובדתי. חומרת העבירות, ההשפלה ורמיסת כבודה של האישה, גברה על כל נסיבות מקלות. זאת ועוד, למערער הרשעה קודמת בתקיפה מינית של אחיותיו, והוא היה נתון בתקופת מבחן בעת ביצוע העבירה הנוכחית. השופט נ' הנדל והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.