בג"צ 9516/10

תקציר

העתירה קוראת תיגר על תוואי גדר הביטחון בסמוך לכפר הפלסטיני ולג'ה, שתפגע לכאורה בבית קברות, במעיין ובשטחים חקלאיים. העותרים טוענים כי צו תפיסת המקרקעין לא הוארך כראוי, תוך פגיעה בזכותם לשימוע, וכי התוואי אינו סביר ואינו מידתי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אמנם נפל פגם פרוצדורלי בהארכת הצו, אך הוא נרפא בדיונים שהתקיימו לאחר מכן. באשר להשפעת התוואי על בית הקברות והמעיין, מציין בית המשפט כי המשיבים הסכימו לבצע שינויים המצמצמים משמעותית את הפגיעה, ומאפשרים גישה ללא תיאום מראש. לגבי הקרקעות החקלאיות מציעים העותרים תוואי חלופי צפונה, אך בית המשפט מצדד בחששות הביטחוניים וההנדסיים של המשיבים לגבי אפשרות זו. בית המשפט מדגיש כי יש לתת משקל רב למומחיותו של המפקד הצבאי בענייני ביטחון. עוד יצוין, כי הפגיעה בשטחים החקלאיים של העותרים אינה כה נרחבת כפי שנטען, והמשיבים התחייבו לצמצמה עוד יותר באמצעות נטיעת עצים והקמת שערים חקלאיים. היתרונות הביטחוניים של הגדר הם משמעותיים, ומביאים את בית המשפט למסקנה כי התוואי הוא מענה סביר ומידתי. על אף שקיימים הליכים נלווים הנוגעים להימשכותה של הגדר בתחום שיפוטה של ירושלים, בית המשפט מחליט שלא לדחות את הכרעתו בשל התכלית הביטחונית של הגדר ושימור התביעות בהליכים אלה. משכך, העתירה נדחית וצו הביניים מוסר. השופט גרוניס והשופט פוגלמן מסכימים עם ההחלטה.