ת"א 3147/99

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרויקט שיפוץ של מבנה שבו שכן קולנוע רמת יוסף, בבעלות עיריית בת ים, שביקש להסב אותו להיכל תרבות עירוני. החברה הכלכלית, ישות משפטית נפרדת מהעירייה, נשכרה לפקח על השיפוץ. התובעת, חברה המועסקת על ידי החברה הכלכלית לניהול ופיקוח על הפרויקט, תבעה תשלום אגרות בסך של כ-2.5 מיליון שקל, בטענה כי הן מגיעות בגין עבודתן. עם זאת, העירייה טענה כי היא אינה צד לחוזה ואין לה חובה ישירה כלפי התובעת, וטענה כי החברה הכלכלית היא האחראית הבלעדית לתשלומים. בית המשפט הסכים עם עמדת העירייה, תוך שימת דגש על עקרון דיני החברות של ישות משפטית נפרדת, ובכך דחה את התביעה נגד העירייה. לגבי החברה הכלכלית, בחוזה בינם לבין התובעת נקבע כי שכר טרחתה של האחרונה יחושב לפי שווי העבודה שביצע הקבלן הראשי, למעט במפורש עבודות או שירותים אחרים. התובעים טענו כי עליהם לקבל שכר טרחה עבור כל העבודות המפוקחות על ידם, לרבות רכש ועבודות פתוחות המבוצעות ישירות על ידי החברה הכלכלית. בית המשפט דחה פרשנות זו, תוך שמירה על לשונו הברורה של החוזה. על פי ההסכם, שכר טרחת התובעת הוגבל לעבודת הקבלן הראשי, שתקציבה המאושר עמד על 29.25 מיליון ₪ (כולל מע"מ). מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות לתקציב מאושר גבוה יותר, הם היו זכאים לתשלום של 7.5% בלבד מסכום זה, שהחברה הכלכלית כבר שילמה באופן חלקי. לפיכך, גם התביעה נגד החברה הכלכלית נדחתה, והתובע חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לשני הנתבעים.