רע"א 53245-04-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. התביעה המקורית הוגשה על ידי רשות מקרקעי ישראל נגד הנתבעים אברהם וחיים תמי, בבקשה לצו מניעה להרחקתם מחלקת קרקע באור יהודה, וכן פיצוי כספי בגין תפיסתם הבלתי חוקית בקרקע האמורה. אברהם הגיש תביעה שכנגד בדרישה לדיור חלופי או פיצוי כספי בתמורה לפינויו. הוא טען כי תפיסתו את הקרקע חוקית ונתמכת על ידי עיריית אור יהודה. להלן האירועים הרלוונטיים שהובילו לפסק דין זה: בקשת עיריית אור יהודה לדחות את תביעתו שכנגד של אברהם נדחתה; התיק נקבע לדיון הוכחות; אברהם ביקש וקיבל את זימונם של שני עדים, בהם תמיר שבי; העדים לא התייצבו לדיון, ובית המשפט ביקש אישורים רפואיים כדי להסביר את היעדרותם; אברהם הגיש בקשה להצגת תצהירו של שבי, שרשות מקרקעי ישראל התנגדה לה; בית משפט קמא דחה את בקשתו של אברהם וקבע כי רק עדותו של אברהם תישמע בדיון הבא. החלטה זו התבססה על כך ששבי לא סיפק הסבר מניח את הדעת להיעדרותו, והתצהיר הוגש בשלב מתקדם מאוד של ההליך. החלטת בית משפט קמא נחשבה סבירה, ובקשת רשות הערעור נדחתה. דחייה זו נבעה מכך שהמבקש לא הוכיח כי ערעור על ההחלטה בשלב זה יפגע באופן משמעותי בזכויות הצדדים, ומשום שניתן יהיה לדון בעניין בערעור לאחר פסק הדין. בכך הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו שלא להתערב בהחלטות הפרוצדורליות של בית המשפט קמא. מאחר שהמבקש לא ביקש תשובה, לא נפסקו הוצאות, והפיקדון הוחזר.