בר"ע 48/97

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך בין בני משפחה על בעלות ברכוש משותף. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, המגדיר האם לבית המשפט סמכות לדון בתיק. הסכסוך הראשוני כולל שני אחים, יעקב ומשה ציוני, שרכשו במשותף נכס ללא הסכם רשמי המפרט את חלקם של כל אחד מהם. עם הזמן התגלעו חילוקי דעות שונים, שהובילו להסכמים לא רשמיים, כולל מסמך אחד בכתב יד. האחים גם חברו לבנו של יעקב, המבקש מס' 2, אורי, לבניית דירות להשכרה בנכס. עם זאת, התגלעו מחלוקות, שהובילו לשלוש תביעות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה. התביעה הראשונה ביקשה פירוק חלקי של השותפות הנוגעת לבניין שעל הגג, ואילו שתי התביעות האחרות הוגשו על ידי יעקב ורעייתו רינה נגד אורי, בבקשה לסילוקו, מהנכס ולהחזר דמי השכירות שנגבו לכאורה שלא כדין. הנאשמים בכל שלושת המקרים ערערו על סמכותו של בית המשפט. בית משפט קמא קבע, כי התביעה לפירוק חלקי נופלת בגדרו של סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, בהיותה סכסוך משפחתי. עם זאת, מערכת היחסים בין יעקב, רינה ואורי לא התאימה להגדרת "בן משפחה" בחוק. לשם כך הפעיל בית המשפט את סעיף 6(ה), המאפשר צירוף תביעות שהוגשו בבתי משפט אחרים לעניינים בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט טען כי הצדק והתועלת בשילוב התביעות עולים על הנזק הפוטנציאלי. עם זאת, פסק הדין דחה את ההכרעה בתחולת סעיף 6(ה) עד לאחר קביעת קבילות תביעת הפירוק החלקי. אם תביעה זו תידחה, שתי התביעות האחרות נגד אורי יועברו לבית משפט השלום מאחר ולא יהיה להן עוד בסיס לעיקול. בית המשפט קבע, כי הכרעה בתחולת סעיף 6(ה) על תביעות אלה תהיה מוקדמת מדי עד להכרעה בגורלה של תביעת הפירוק החלקי. הערעור אישר את החלטתו של בית משפט קמא בדבר סמכות השיפוט בתביעת הפירוק החלקי, אך דרש הבהרה לגבי תחולתו של סעיף 6(ה) לגבי שתי התביעות האחרות. בפסק הדין הודגש כי על בית משפט קמא לפסוק תחילה בהעדר עילה ביחס לתביעת הפירוק החלקי בטרם יכריע בשאלת החזקה בין השתיים האחרות. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות בשל אופיו החדשני של הנושא.