ע"פ 4454/19

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית הערעורים שהגישו שני המערערים על פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי. הערעורים התמקדו בערעור על הממצאים העובדתיים והערכות המהימנות שנעשו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אלה נתמכים מאוד בעדויות מהימנות, כגון עדותה העקבית והמסודרת של המתלוננת, שאוששה על ידי עדים וראיות אחרות, לרבות הודעותיו של מנסור במשטרה. למרות בעיות בכך שמנסור חזר בו מהודעתו במשטרה במהלך המשפט, בית המשפט לא מצא עילה לשנות את העדפתה של הערכאה הנמוכה יותר את גרסתו הראשונית, שכן היא מתיישבת עם ראיות אחרות. יתר על כן, נדחתה הטענה כי אין להטיל על המערערים אחריות משותפת לתקיפה, כאשר בית המשפט ציין כי מעורבותם במעשי האלימות הייתה ברורה והוכיחה באופן קולקטיבי את אחריותם. צוין כי במהלך האירוע האלים נטלו המערערים חלק פעיל בתקיפת המתלונן וגרמו לו חבלות קשות שהצדיקו את ההאשמות. בית המשפט דחה גם את הערעור על חומרת עונשו של המערער מס' 1, שכן אופי התקיפה הוגדר כאלים באופן חריג ונדרשו צעדי ענישה כדי להרתיע מפני התנהגות דומה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את גזר הדין הראשוני ואת גזרי הדין, וחייב את המערערים להתחיל לרצות את עונשי המאסר שלהם. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים נ' הנדל, ד' מינץ ובראשות השופט י' אלרון, תוך הדגשת חומרת העבירה והמחויבות לעשיית צדק ולהרתעה מפני אלימות.