בד"מ 11/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתלונה שהוגשה נגד עו"ד מנחם פרנקל לוועדת האתיקה של מחוז תל אביב-יפו והמרכז. התלונה מפרטת טענות שונות להתנהלות לא מקצועית ופגיעה בכבוד בית המשפט, כמו גם הפרת חובת אמונים וחוסר מסירות ללקוחותיו. טענות אלה נובעות מעסקת נדל"ן משנת 2004 בה היה מעורב פרנקל. המתלוננים, ח"ה בר ואשתו, יפית בר, פנו לפרנקל בבקשה לרכוש קרקע שבבעלותו ונחתם חוזה. עם זאת, פרנקל כשל לכאורה בהפקדת הכספים כמובטח ובמקום זאת הפקיד את הכסף בחשבונו הפרטי, מה שהוביל לסיבוכים ולצו כינוס נכסים. למרות שהתחייב להחזיר את הכסף, פרנקל לא החזיר את הכספים ללשכת עורכי הדין. התלונה המקורית נגד פרנקל נגנזה ב-2006, כשהנושא היה בהליכים משפטיים. ללשכת עורכי הדין נמסר כי הם יכולים לפנות שוב לוועדה לאחר סיום ההליכים המשפטיים, אם הממצאים יצדיקו זאת. בשנת 2008 ניתן פסק דין המחייב את פרנקל להשיב את דמי המכירה, בצירוף פיצוי והוצאות נוספות. לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסדר זה הסכימו עורכי הדין לבטל כל תלונה נגד פרנקל עם מימוש מלוא חובותיו כלפיהם. בעקבות זאת ביקשו הלשכות לבטל את ההליכים המשמעתיים נגד פרנקל, וועדת האתיקה נענתה לבקשה. עם זאת, התלונה הוגשה מאוחר יותר שוב, בעקבות פרסום פסק הדין באתר משפטי. פרנקל לא נכח בדיונים ולא הגיש בקשות כלשהן, ובפני הוועדה היו ראיות מוגבלות לעיון, שכללו את הסכם הפשרה ואת בקשות לשכת עורכי הדין לקפיא הליכים משמעתיים. הוועדה הדגישה כי יש לכבד הסכמי פשרה ולכן החליטה לזכות את פרנקל, למרות הסתייגות קשה מהתנהלותו כלפי לשכת עורכי הדין. חברי הוועדה ציינו כי הסכם הפשרה שקול לפסק דין ויש לקיימו. בנוסף, הראיות שהוגשו לא עמדו בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש בהליך משמעתי. הוועדה אמנם הכירה בעוגמת הנפש שנגרמה ללשכת עורכי הדין, אך לא נותר לה אלא להתנצל בשם לשכת עורכי הדין ולבקש סליחה על התנהלותו של פרנקל. גזר הדין היה, אפוא, לזכות את פרנקל מכל אשמה.